חדש

I can see clearly now – שרית חביב, שיחה עם אדריכלים

לכתבה המלאה

I can see clearly now – שרית חביב, שיחה עם אדריכלים

מאת: שרית חביב, מעצבת ואדריכלית פנים

אדריכלות: דורית סלע – אדריכלות ועיצוב פנים

קבלן: יחיאל בן חמו – “בר ביצוע”

שיחה עם האדריכלים דורית סלע ואורן וייץ על אדריכלות לבנה, ישרה, פתוחה ומוארת, על מיקוד וניקיון צורני, ועל הבית המאתגר שאפשר את כל אלה”

פנים צחורות מעוטרות בעיניים בהירות, טי שירט לבנה במכנסיים מחויטות, לחיצת יד עדינה, שקט. שקט בהיר מלווה גם את התחושה במשרד השקוף שלה – קופסת זכוכית בתוך חלל מבהיק ומלובן. דורית סלע.

דורית:”לבן הוא צבע ראשוני, נקי, טהור. אפשר לחיות איתו לאורך שנים, הוא לא מעיק. אני אוהבת אותו, אני אוהבת לצבוע איתו את הקירות והתקרה עד שיסנוור”. לצידה, האדריכל הצמוד אליה, זה שלדבריה הוא “הנפש הפועלת על תכנון הבית” והיא “רק באה לשם מדי פעם”. זהו אורן וייץ. בחולצה אפורה עם פסים שחורים, או להיפך. משלים את מילותיה, בשקט משלו. משלים את הצבעים שלה בעשייה שלו.

דורית:” בכל הפרויקטים שלנו אנחנו משתמשים בחומרים ראשוניים, לא מתקשטים: עץ, בטון, אבן וזכוכית. גם כאן, הבית הוא שילוב של קיר בטון חשוף, רצפת בזלת שחורה, עץ אגוז במדרגות ובפינת האוכל”.

הבית שבחרו להציג, גם בו הכל לבן ומואר, למעט פינה אחת שהותירו שחורה: שירותי האורחים. הטפט השחור והוילונות השחורים מהווים קונטרסט חריף לכלים הסניטריים הלבנים. דורית: “כמו בפאב חשוך, אינטימי. ניצלנו את המיקום הנמוך של הכניסה המקורית לבית לשירותי אורחים מפתיעים”.

הבית ברמת השרון הוא חציו של דו משפחתי. עבר שינוי מהמסד עד הטפחות, שאין להכיר: דורית: “הפכנו הכל. יישרנו את הקווים העגולים של הבית במרפסות, והפכנו אותם לישרים. ביטלנו כמעט את כל העמודים בבית ומחוצה לו – ביטלנו את הארקדה הנמוכה שהובילה לבית, שינינו את מיקום הכניסה, הרחבנו אותה, שינינו את מיקום המדרגות לקיר הגובל בשכן. יישרנו את כל המפלסים, פתחנו את הקירות, שינינו את החזיתות והוספנו סקיילייט, כדי להכניס אור לחושך ששרר שם”. אורן: “לבית היה פוטנציאל. כניסה גבוהה, אגף ילדים מוגבה מימין, אגף הורים משמאל. מה שהפריע לנצל את הפוטנציאל ולראות את היופי היו המדרגות שעמדו מול הכניסה, מדרגות כבדות מבטון, שיצרו חסימה. בשלב הראשון, בהריסה, כשהורידו את המדרגות, יכולנו להכנס לבית ולחייך, ידענו שהתוצאה תהיה מצוינת”.

דורית: “בפעמים הראשונות שראינו את הבית, הייתה בו תחושה של עומס וחנק. רצינו לפתוח אותו, לתת בו תחושה של אור, מרחב, גודל, חללים פתוחים, גיאומטריה ישרה. הורדנו את כל העמודים בבית, למעט אחד”.

במכוון או מחוסר ברירה?

“מחוסר ברירה. הוא היחיד שנשאר להחזיק את הקומה השנייה. ללקוחות לא קשה איתו, לנו קשה, היינו מעדיפים שלא יהיה, שנינו פרפקציוניסטים”.

עוד אתגרים שהציב לכם הבית ?

“האתגר הכי גדול בבית הוא קיר הבטון. קיר באורך של כעשרה מטרים, שמלווה את כל הבית ורואים אותו מכל מקום. בגלל שמדובר בשיפוץ ולא בבנייה חדשה, היינו צריכים לקשור את לוחות הבטון המרכיבים את הקיר לבית של השכנה, שהיתה חולה במחלה ממארת ולצערנו נפטרה במהלך השיפוץ. יצרנו קשר יפה איתה והיה לנו קשה מאוד. היא שיתפה פעולה, למרות כל הרעש ואי הנעימות של השיפוץ וחירור הקירות הגובלים שלה לצורך התקנת הקיר וגרם המדרגות, מדרגות בטון בעובי שבעה סנטימטרים אשר קונסטרוקטורים חושב